ט"ו בשבט נקבע כדעת בית הלל, בחמישה עשר בשבט.
ט"ו בשבט אינו מוזכר במקרא. בפעם הראשונה מוזכר ט"ו בשבט במשנה בשם "ראש השנה לאילן (=לעץ)". במשנה הוא נמנה עם עוד שלושה רָאשֵׁי שנים: אחד בניסן, אחד באלול ואחד בתשרי.
וכך נאמר במשנה (מסכת ראש השנה, פרק א משנה א): "באחד בשבט, ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים, בחמשה עשר בשבט."
ט"ו בשבט נקבע כדעת בית הלל, בחמישה עשר בשבט.
ט"ו בשבט מבשר את תחילתה של שנה חדשה לְפֵרוֹת האילן.
זהו ראש השנה לאילנות, ובמועד זה העצים מחדשים את הפריחה שלהם והפֵּרות מתחילים להבשיל.