בעשרה בטבת החל המצור על ירושלים וכבר בנקודה ראשיתית זו אנו נדרשים להיזכר "בסוף המעשה" ולהתאבל על חורבן המקדש ועל חורבנה של ירושלים. אך צום עשרה בטבת אינו רק הזמנה בשבילנו להיזכר ולחוש את חסרון בית-המקדש ואת כאב החורבן-זוהי גם הזדמנות לשוב ולהיזכר בירושלים, בייחודיותה של ירושלים, במהותה ובמשמעותה בחיינו. אנו מתפללים כי ע"י הצום והאבל, הגעגוע והכמיהה נזכה לקרב את הגאולה השלמה, ויחד עם זאת צום עשרה בטבת מזמין אותנו לראות כיצד אנו יכולים לקרב את הגאולה לא רק ביום זה עצמו, אלא במשך כל השנה, בחיי היומיום שלנו.
שמא ניתן לומר, כי מתוך שנבין וניזכר "מהי ירושלים" וננסה לראות כיצד אנו מכניסים לפחות מעט מ-"בחינת ירושלים" לתוך חיינו, הרי שבכך אנו כביכול בונים את ירושלים-כל אחד מאיתנו מוסיף את "לבנת ירושלים" שלו...בתפילה שע"י כך נזכה גם לקרב ולראות את ירושלים בבניינה, אמן.
שיעור זה יעסוק בירושלים כעיר שעניינה הוא חיבור. הגמרא במסכת תענית (ה.) לומדת מן הפסוק "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו"(תהילים קכב, ג) כי ירושלים הינה בעצם עיר כפולה: ירושלים של מעלה וירושלים של מטה. "כעיר שחוברה לה יחדיו"- ירושלים של מעלה וירושלים של מטה מחוברות זו לזו ממש. בשיעור זה נתמקד בנקודה עצמה המייחדת את ירושלים, בתכונתה המיוחדת: לקב"ה קשר מיוחד עם ירושלים ובה בחר לבנות את ביתו ולהשרות את שכינתו שכינתו שורה בכל: אף בחומרי והגשמי, ברגיל והחולי-שהרי בירושלים הרוחני והגשמי העליון והתחתון מחוברים הם ושלובים זה בזה.
