מצוות השמיטה בתורה חייבה כל חקלאי בארץ ישראל לנטוש את שדהו אחת לשבע שנים, להפקיר את פירותיו, לתת לאדמה מנוחה ולאפשר לכל אדם (ואף לבהמות) להיכנס לשדה וליטול מברכת האדמה. כמו כן, בסופה של שנה זו, צריכים להימחק החובות הכספיים, וכך האנשים קיבלו הזדמנות להתחלת מחזור כלכלי חדש. שנת השמיטה עצמה היוותה פסק זמן קולקטיבי שאִפשר התמקדות בדברים אחרים, למשל, עיסוק בעולם הרוח לצד התפנות מעיסוקים חומריים.
במסגרת השיעור שלפניכם, אנו מבקשים למצוא את הרלוונטיות של רעיון השמיטה לחיינו כיום, ולנסות לתרגם את אידיאל 'השמיטה' לחיינו המודרניים. שאלה זו, בעידן המודרני שאנו חיים בו, היא בעלת חשיבות יתרה. מחד גיסא-אנו נמצאים במרוץ מתמיד אחר צרכים חומריים שונים; ומאידך גיסא-'הפנאי' הפך לרכיב משמעותי בחיינו, ושאלת אופן הניצול שלו מעסיקה אותנו לא מעט.
בשיעור שלפניכם נעסוק בכמה שאלות:
מהו הדבר המשעבד אותנו בחיינו כיום?
כיצד נשמוט אותו?
מהי מטרת אותה שמיטה?
מהו הערך המוסף שאנו רוצים להשיג בפעולת השמיטה?
בשיעור הזה נחפש מהם הדברים שאנו משועבדים אליהם והיינו רוצים לשמוט, וכיצד נכון כיום לנצל את הפנאי שנוצר כתוצאה מאותה שמיטה. תחילה נפנה לדון במבט אל מרוץ החיים שלנו והקושי בעצירתו; אחר כך נדון בקשר בין השבת לשמיטה, והערכים הנובעים מהן; בהמשך נעסוק בניצול טוב של הפנאי, הסתכלות על הזמן בעולם המודרני; ולבסוף נלמד על הקשר שבין פסק זמן כהזדמנות להקשבה לקול הפנימי.
