על פי ספר דברים, כל בעלי החוב בישראל מחויבים לשמוט את חובותיהם בשנת השמיטה, ובכך למעשה לוותר על הזכות לדרוש חזרה את הכסף שהלוו. כוונת המחוקק בספר דברים ברורה, וראויה להערכה: צמצום הפערים בין העשירים לעניים. אך בפועל, קיים חשש שמצוות שמיטת החובות תביא לתוצאה הפוכה, ותיצור מציאות שבה בעלי נכסים יימנעו מלכתחילה מלהלוות את כספם, מחשש שלעולם לא יקבלו אותו חזרה, בגלל ביטול החובות בשנת השמיטה.
התורה אמנם הזהירה את בני ישראל שלא להימנע ממתן הלוואות מסיבה זו, ואף הבטיחה כי ה' יברך את המלווים למרות הסיכוי שהלוואתם תהפוך למתנה. אך למרות האזהרה וההבטחה במקרא, הבינו חז"ל שתקנת השמיטה אכן מצמצמת את מספר ההלוואות ואת היקפן. בימי בית שני ראו החכמים שדין שמיטת כספים פועל בכיוון ההפוך, ובמקום לעזור לעני הוא גורם לכך שהעשירים נמנעים מלהלוות לעניים, ובכך בעצם גדלה מצוקתם.
כדי להתמודד עם בעיה זו, ועל מנת להגביר את הפעילות הכלכלית בשוק, להמריץ את הכלכלה, ולעודד את המלווים, התקינו חז"ל תקנה בשם "פרוזבול". המשמעות המעשית הייתה ביטול שמיטת החובות המקראית, באמצעות תקנה שתאפשר לבעלי החוב לדרוש את חובותיהם מהלווים גם בשנת השמיטה.
בשיעור שלפניכם נמחיש, באמצעות תקנת הפרוזבול, את היחס המשתנה למצוות שמיטת החובות לאורך הזמן. נשים דגש על הרלוונטיות של ההלכה והמצוות לגבינו כיום-אחת הסוגיות הבוערות ביותר בימינו.
בפתח השיעור נעלה לדיון בפעם הראשונה את המתח שבין ערכי המסורת והחידוש, באמצעות שלושה מקורות המתייחסים לשילוב הראוי ביניהם. לאחר מכן, נלמד את משמעות תקנת הפרוזבול שהתקין הלל הזקן, וננסה לעמוד על מידת החדשנות שבה, ועל היחס למסורת המקראית העולה ממנה. לאחר שנקרא את המקור התנאי שבו מתוארת תקנת הפרוזבול, נזמין את התלמידים להעמיד חלק ממצווֹת התורה למבחן, ולדון במידת הרלוונטיות שלהן לימינו, תוך שהם שואלים את עצמם האם גם אותן ראוי לבטל, או לחלופין, האם ניתן להתאים את המצוות לימינו מבלי לבטלן. לסיכום השיעור נבחן את הצעת החוק של חברת הכנסת ד"ר רות קלדרון, שהציעה לחדש את מצוות שמיטת החובות לרגל שנת השמיטה הקרבה.
