התמודדות חוזרת ונשנית עם מציאות שהאיום הביטחוני הוא חלק אינטגרלי ממנה גורמת באופן טבעי להצטברות של דאגות, פחדים וחששות-לעצמנו ולכול הסובבים אותנו. מולם, מבוגרים, נוער וילדים-מתמודדים עם הקושי במגוון אסטרטגיות: הסחת דעת, או פעלתנות יתר, שיתוף אחרים במועקות, דאגה לזולת והרגעה עצמית. ההתמודדות המתמשכת מייצרת עייפות ומתח גופני, ואלו גורמים לא אחת לתשישות ולמועקה. ילדים בדרך כלל משתפים את הוריהם ומבוגרים אחרים בתחושותיהם ובדאגותיהם, וכך זוכים לתחושת הקלה. בני נוער-נוטים לשתף את חבריהם הקרובים בעיקר, אולם חלקם, נוטים להסתיר את פחדיהם-מתוך תקווה כי ייעלמו, או מתוך בושה להודות בהם. במקרים כאלה, הפחד והחשש עלולים להתבטא באופן עקיף בעצבנות, עצב, קשיי ריכוז, קשיי התנהגות ועוד. פעילויות המתמקדות ביצירת הרפיה ושחרור, תרגול שליטה גופנית, וחיזוק תחושת השייכות והקרבה לחברי הקבוצה מעודדות ומגבירות את תחושת החסינות האישית ואת הכוח הנפשי להמשיך ולהתמודד.
